סיטואציה ונוסטלגיה ישנה
מזרימה אותי לתל אביב
בין עץ גינה מטפס גבהים
וענפים מצטלבים לעיגולים
ושם את קצת עם עצמך
ואיתי
ואני הרבה עם עצמי ואיתך
כזוג יונים דבוקות
המצניחות את סמל האהבה הכובשת
בשיא הפריחה
בשלל אדרת המבקיעה ניצנים זקופים
שקועים בשורשים
כמעט כמו החיבור
של האישה לאדמה השקופה
בעודה הרוסה
וגם אז את שותפה לה
בהוצאת זרעים עכורים שאפילו הפרחים
נבלעו טבעו בהם
והיד הקוטפת מושכת להציל
כך את לי אחות
וכך את לי אחת
בחופן אבני לב יקרות
אעטוף אותך אלונה